גזר דין בתיק ת"פ 13793-02-12

הרקע:

הנאשמים הורשעו על פי הודאתם, שניתנה במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב האישום המתוקן.

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, במועדים הרלוונטיים לאישום היה נאשם מס' 1 מורה בתלמוד תורה בביתר עילית, בכיתה בה למד המתלונן, קטין אשר במועד האירוע טרם מלאו לו 10 שנים.

נאשם מס' 2 היה באותה עת מנהל תלמוד התורה.

ביום 8/10/2010 ניסה נאשם מס' 1 להפריד בין המתלונן לבין אחד מחבריו לכיתה, אשר רבו ביניהם. מאחר והמתלונן המשיך להשתולל לקח אותו נאשם מס' 1 והורה לו לעמוד בצד הכיתה. גם בכך לא היה כדי להועיל, והמתלונן המשיך במעשיו. או אז אחז נאשם מס' 1 באוזנו של המתלונן ומשך אותו אל מתחת לשולחנו של הנאשם.

סמוך לאחר מכן התחצף המתלונן לנאשם מס' 1. בתגובה לכך הורה הנאשם לאחד התלמידים להביא נוזל לניקוי כלים. הנאשם מס' 1 ניסה להכניס חלק מנוזל הניקוי לפיו של המתלונן. המתלונן סגר את פיו והניח את ידו על פיו כדי למנוע מהנאשם לממש את כוונתו. נאשם מס' 1 הסיט את ידו של המתלונן וניסה ללחוץ על לחייו, על מנת שיתאפשר לו להחדיר את נוזל הניקוי לפיו של המתלונן. הנאשם הצליח למרוח חלק מנוזל הניקוי על שפתיו של המתלונן.

כתוצאה מהאמור נחבל המתלונן מתחת לעינו השמאלית וסבל מכאבים באוזניו.

אביו של המתלונן הודיע לנאשם מס' 2 כי הוא מעוניין שהאירוע יובא לידיעת משטרת ישראל ומשרד החינוך. נאשם מס' 2 ניסה לשכנע את אבי המתלונן להימנע מלהגיש תלונה, ומסר לו כי ידאג לפיטוריו של נאשם מס' 1 ולטיפול עבור המתלונן.

למחרת היום הודיע אבי המתלונן לנאשם מס' 2 כי בכוונתו לקחת את בנו, שסבל מכאבים באוזניו, לטיפול רפואי, וכי לשם כך יש צורך להגיש תלונה במשטרה. נאשם מס' 2 השיב כי ידאג לטיפול רפואי פרטי עבור המתלונן.

נאשם מס' 2 נמנע מלדווח על האירוע לעובד סוציאלי או למשטרת ישראל.

לנוכח הודאתם של הנאשמים בעובדות הנ"ל הורשע נאשם מס' 1 בעבירה של תקיפת קטין על ידי אחראי, לפי סעיף 368ב(א) סיפא לחוק העונשין תשל"ז-1977 (להלן: " חוק העונשין"), ונאשם מס' 2 הורשע בעבירה של הפרת חובת דיווח, לפי סעיף 368ד(ב) לחוק העונשין.

טיעוני הצדדים:

המאשימה ביקשה להטיל על נאשם מס' 1 עונש מאסר למשך 6 חודשים שירוצה בדרך של עבודות שירות, מאסר על תנאי וכן פיצוי מוסכם למתלונן בסך 2,000 ש"ח.

על נאשם מס' 2 ביקשה המאשימה להטיל עונש של של"צ ומאסר על תנאי.

בטיעוניה לעונש טענה ב"כ המאשימה כי נאשם מס' 1 פגע פגיעה עמוקה בערך החברתי של הגנה על שלמות גופו ושלמות נפשו של קטין שטרם מלאו לו 10 שנים, דווקא על ידי מי שאמור להגן עליו ולשמש לו דמות חיובית ותומכת.

המאשימה לא התעלמה מהתנהגותו של המתלונן, אשר בתגובה לה עשה הנאשם את שעשה, אך טענה כי לא היה בה להצדיק את מעשיו של הנאשם, אשר כללו גם השפלה ובושה למתלונן.

לסברת המאשימה, מתחם העונש ההולם ביחס לנאשם מס' 1 נע בין מאסר בעבודות שירות לבין שנת מאסר בפועל.

עוד טענה המאשימה כי נאשם מס' 2 פגע פגיעה מתמשכת בחובה לדווח לגורמים המוסמכים על מעשה האלימות. הנאשם אמנם לא תכנן מראש את מעשיו, אך שלט עליהם ברמה גבוהה.

לטענת המאשימה, מתחם העונש ההולם ביחס לנאשם מס' 2 נע בין מאסר על תנאי לבין מאסר בעבודות שירות.